הגיבורים החדשים: דור הזהב של קרואטיה

כוכבי קרואטיה במונדיאל הנוכחי האפילו על דור הזהב מ-1998 עם כדורגל דרום אמריקאי מתובל בפיזיות ובטקטיקה. אלי גוטמן התרגש מההעפלה של הבלקנים לגמר, התרשם שוב מהקישור העוצמתי שלהם ובטוח: זה עוד יכול להסתיים עם גביע היסטורי על חשבון צרפת

אלי גוטמן
אלי גוטמן  12.07.18 - 11:01
תחילת כתבה

שחקני קרואטיה הם הגיבורים החדשים של הבלקן. לא עוד דאבור שוקר, זבונימיר בובאן, רוברט פרוסינצ'קי והמאמן צ'ירו בלאזביץ' שפיארו עד היום את שמה של המדינה החדשה ממזרח אירופה אחרי שהגיעו למקום השלישי במונדיאל 1998. לוקה מודריץ', איבן ראקיטיץ' וזלטקו דאליץ', הם השמות החדשים שידברו עליהם עוד כמה וכמה דורות בהיסטוריה הקרואטית אחרי הניצחון על אנגליה ועליה ראשונה אי פעם לגמר המונדיאל.

בנימה אישית, אני רוצה לומר שהייתה לי הזכות כמאמן להביא מקרואטיה שחקנים ששידרגו את פני הכדורגל הישראלי כמו ג'ובאני רוסו, סיאד חלילוביץ' וגוראן מילנקו. במהלך שנות ה-90 יצא לי לעשות היכרות מקרוב עם כדורגל הקרואטי שמאופיין בטכניקה דרום אמריקאית מתובלת בפיזיות ומשמעת טקטית אירופית. דור הכוכבים של היום מדגים זאת מצויין במונדיאל. זוהי נבחרת מאוזנת, מחוייבת ופטריוטית.

אם אשאל כל מאמן או מנג'ר בעולם, את מי הוא היה מעדיף במרכז השדה שלו - איבן ראקיטיץ' ולוקה מודריץ' או ג'סי לינגארד ודלה עלי? אין לי ספק מה תהיה התשובה. הקישור הוא הלב של כל קבוצת כדורגל וקרואטיה בורכה בכל טוב בעניין הזה. אפשר להוסיף לזה איכויות כמו שיש לדניאל סובאשיץ' שלכל אורך הטורניר הוכיח את הפרמטר החשוב ביותר אצל שוער – יציבות, וכן את דיאן לוברן שמחזיק הגנה תוך כדי התפתחות של כמה שנים בליברפול. ובהתקפה? סוף סוף יש לקרואטיה שחקני הכרעה כמו איבן פרישיץ' ומאריו מנדז'וקיץ' שהעלו אותה לגמר עם שני שערים מצויינים.

במחצית הראשונה ראינו את אותה אנגליה שקיבלנו לכל אורך הטורניר. נבחרת שממקסמת את יכולותיה דרך שיטת המשחק של 3:5:2. האנגלים היו קומפקטיים, אגרסיביים וידעו לצאת להתקפות מעבר מסוכנות. אני רוצה לציין את עלי ולינגארד שידעו לשמש כקשרים הגנתיים בעת הצורך ועדיין להימצא ברחבת היריב כמעט בכל התקפה. קיראן טרייפיר מימין היה איום תמידי על השער הקרואטי וכל הגבהה שלו היא סכנת נפשות. שחקני ההגנה היו נחושים ויציבים. פיקפורד הוא שוער אמיץ שעתידו לפניו ובחוד הארי קיין שכל מילה נוספת לגביו תהיה מיותרת.

הכל טוב ויפה, אבל במחצית השניה אנגליה שגתה. במקום להניע את הכדור ביתרון של 0:1 ובכך להתיש את הקרואטים, הנבחרת הבריטית שיחקה יותר ויותר על כדורים ארוכים ונוצרו יותר מדי פערים בין חלקי הקבוצה. בפערים האלה האיכות מכריעה ולקרואטיה יש איכות ועוד איך. מבחינתי, היתרון האיכותי של הקרואטים האפיל על ניצול מקסימלי של מצבים נייחים מצד האנגלים, שלא בעטו אף כדור למסגרת של סובאשיץ' אחרי שהשער של טריפייר. קרואטיה מגיעה לגמר אחרי שניצחה בצדק רב. היא פשוט טובה יותר מאנגליה.

לקראת הגמר הגדול, העבודה של דאליץ' תהיה רק בפן המנטלי. העובדה שהנבחרת שלו שיחקה 90 דקות יותר מצרפת, יריבתו בגמר ביום ראשון, לא אמורה להוות כמכשול. העייפות מבחינתי לא תשפיע על השחקנים, כשהם רואים את גביע העולם מול העיניים שלהם. דאליץ', שהיה תלמידו של בלאזביץ' האגדי, לא ישנה את השיטה והסגנון שלו מול צרפת. גם לא את הצבת השחקנים. המטרה שלו תהיה לאושש אותם בשלושה ימים שנותרו עד לגמר.

לצרפת, שתופיע בגמר בפעם השלישית בתולדותיה, יש שני יתרונות מובנים על פני הקרואטים. הטריקולור תרצה לנצל את הניסיון שלה במעמדים גבוהים, משום שמספר שחקנים אצלה כבר הופיעו בגמר היורו ב-2016 והם למודי אכזבה מההפסד לפורטוגל בהארכה. היתרון השני הוא איכות בחלק הקדמי שכוללת את קיליאן אמבפה ואנטואן גריזמן. שני הסטארים הצרפתים יכולים לגמור משחק בפעולה גאונית אחת.

השחקנים הקרואטים צריכים להנות מהרגע הגדול אליהם הגיעו ועל המאמן לייצר עבורם את תמונת ניצחון בתודעתם, כי יום ראשון זה היום הגדול ביותר בחיים שלהם וגם היום המרגש ביותר של המדינה מאז קיבלה את עצמאותה בתחילת שנות ה-90 אחרי מלחמת אזרחים ארורה. 4.5 מיליון איש יקבלו את פני המשלחת הקרואטית בצורה נפלאה גם במקרה של הפסד, אבל זה לא מה שצריך להנחות אותם. הגיבורים החדשים של הבלקן יכולים להסתכל לצרפת הגדולה והמפחידה בלבן של העיניים ולהביא גביע היסטורי לזאגרב.

הדפס