כבוד של מנצחים: הדובר של ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, הודיע שבכוונתה לארח את נבחרת אנגליה לקבלת פנים חגיגית אחרי המונדיאל המוצלח. בכלל, באנגליה רואים בההעפלה הראשונה של נבחרת שלושת האריות לחצי הגמר אחרי 28 שנה כהישג, וככזה השחקנים ראויים לכבוד. "הנבחרת ייצגה אותנו בכבוד, אנחנו מתכוונים לפנות להתאחדות האנגלית בנושא הזה", נכתב בהודעה רשמית שיצאה ממשרד ראש הממשלה.
בפעם החמישית ברציפות, והראשונה מאז 1996, אנגליה הודחה אמש בשלב חצי גמר של טורניר גדול. נבחרת שלושת האריות לא הגיעה למונדיאל ברוסיה עם יותר מדי ציפיות בניגוד לעבר, אך הצליחה להתקדם עד לחצי הגמר ואפילו לעלות ליתרון מהיר על קרואטיה משער נהדר של קירן טריפייר בכדור חופשי. אלא שהאנגלים נבהלו מעצמם, הלכו לאחור וראו את איבן פרישיץ' מאזן (68) ואת מריו מנדז'וקיץ' מכריע בהארכה (109) ושולח את הקרואטים לגמר היסטורי עם 1:2.
הנסיך וויליאם, שליווה את הנבחרת לאורך הטורניר, צייץ בחשבון הטוויטר של הארמון: "אני יודע כמה זה מאכזב, אבל אני כל כך גאה בנבחרת. תרימו את הראש, זה היה מונדיאל מדהים. נתתם לאוהדים שלנו משהו להאמין בו ואנחנו יודעים שזו רק ההתחלה". בממלכה קראו למנהלים של משרדים ומפעלים שונים לקבל בהבנה עובדים שיגיעו לעבודה הבוקר עם האנגאובר.
בינתיים, האוהדים כילו את זעמם בין היתר באחד מבכירי האיחוד האירופי, שצייץ בסיום תמונות של דגל האיחוד ושל כדורגל, מסר נגד ה"ברקזיט" המפורסם. מעבר לכך, כמובן שהיו גם תלונות לשופט הטורקי ג'ונייט צ'אקיר, בעיקר על הרמת רגל של פרישיץ' בשער השוויון. בכל מקרה, האוהדים שהגיעו לאצטדיון סיפקו את הסחורה ובסיום, חלקם בדמעות, שרו בקולי קולות את "Don't look back in anger" של להקת אואזיס.
"החלום של אנגליה נופץ", נכתב בכותרת של ה"טלגרף". "מנדז'וקיץ' ריסק לאנגליה את החלום", נכתב בכותרת של "סקיי ספורטס", "זה התחיל כל כך מבטיח, אבל אחרי השער של מנדז'וקיץ' אנגליה לא מצאה את הדרך חזרה. אנגליה אפילו לא עלתה לחוצה, למרות שעברו 28 שנים ולמרות הסגל הצעיר, אבל אחרי ששלטה במחצית הראשונה, היא הזמינה עוד ועוד לחץ בהמשך".
למרות שיברון הלב, באנגליה החמיאו רבות לנבחרת שלהם, שסופסוף חזרה לצמרת הכדורגל: "המונדיאל נגמר עבורנו, אבל זה היה קיץ שכולנו נזכור לטובה", כתב פיטר סמית' ב"סקיי", "הרומן של קיץ 2018 עם רוסיה הגיע לסיום ברוטלי וכואב והכדורגל לא מגיע הביתה. אחרי השער של מנדז'וקיץ', זה פשוט היה מוות איטי וכל ההחמצות מהמחצית הראשונה עלו בזיכרון. אחרי שריקת הסיום, השחקנים בכו והתרסקו, כי זו הייתה הזדמנות מופלאה להגיע לגמר והיא חמקה מבין האצבעות. האכזבה תישאר עם השחקנים והאוהדים זמן רב. אבל הזמן והפרספקטיבה ישנו את מצב הרוח, כי זה היה קיץ מוצלח".
הפרשן ושחקן העבר, גארי נוויל, הוסיף: "הנבחרת הזו לקחה אותנו למקומות שלא דמיינו שהיא תגיע אליהם. אנגליה אף פעם לא הייתה אובר אצ'יברית כמו בטורניר הזה. הנבחרת סחפה את כל המדינה, לא חלמתי שנראה תמונות כאלה. ידענו שנצטרך לנצל כל הזדמנות במשחק הזה, כי אולי הצ'אנס לא יחזור. אני מקווה שתהיה להם הזדמנות ענקית כמו זו גם בהמשך. הנבחרות הצעירות שלנו החלו לזכות בטורנירים והן נראות טוב, אז אולי יש עתיד, כי הכדורגל האנגלי חטף מכה קשה בשנים האחרונות. הוא הפך לבדיחה על המגרש ומחוצה לו וזו הפעם הראשונה שאני זוכר נבחרת אנגלית ששולטת במשחקים ומשחקת ברמה הגבוהה, כזו שכיף לראות".
גם ז'וזה מוריניו הביט קדימה: "לאנגליה יש סיבה לבכות, כי היא הייתה כל כך קרובה לגמר, אבל גם יש לה סיבות להיות אופטימית. הנבחרת השתפרה בצורה קיצונית לעומת טורנירים קודמים. זו נבחרת צעירה ורובה תגיע לטורנירים הבאים עם הרבה יותר ניסיון. אם הייתי חלק מההתאחדות, הייתי שומר על סאותג'ייט בתפקיד שלו ונותן לו צ'אנס לפחות ביורו ובמונדיאל הקרובים".
ב-BBC החמיאו כמובן לכובש טריפייר: "הוא שוב התעלה מעל כולם, כולל שער נהדר. איה מונדיאל היה לו". ב"גרדיאן" נכתב עליו: "המגן הימני הכי טוב בטורניר" וגם הארי מגוויר סחט מחמאות: "כל כך יציב. כמעט כבש שוב".
שליח ה"גרדיאן", דומיניק פיפילד, סיכם: "אנגליה תתחרט על כמה דברים, אבל תצא מחוזקת מהמונדיאל הזה ועם הרבה ניסיון. היא הייתה צריכה להרוג את קרואטיה בפתיחה ולא הצליחה, אך העתיד נראה מזהיר עבור הנבחרת הצעירה הזו". עמיתו בארני רוני הוסיף: "לא צריך לבכות או לכאוב עכשיו, אלא למחוא כפיים לנבחרת הצעירה הו, שהגיעה הרבה יותר רחוק ממה שכולם חשבו שהיא מסוגלת והרבה יותר רחוק מנבחרות קודמות, מוכשרות יותר".
מיגל דילייני מה"אינדיפנדנט", בפראפרזה על פתיחת השיר על "הכדורגל שמגיע הביתה", כתב: "נראה שכולם יודעים את התוצאה, אבל הם לא ראו דבר כזה בעבר". הוא הוסיף: "זו לא הייתה הדחה אנגלית רגילה, אבל זה לא אומר שזה לא הולך לכאוב פחות". ג'ונתן ליו מאותו אתר שמר על אווירה קצת יותר חיובית: "בסופו של יום, פחות נורא שהכדורגל לא הגיע הביתה. יותר חשוב שבמשך חודש שלם הרגשנו שזה אפשרי".