לכולנו יש את "הזיכרון הראשון" שלנו מהמונדיאל, הרגע בו הטורניר הגדול מכולם הפך לחלק מחיינו. גם לג'ורדן פיקפורד, שיעמוד בין הקורות של נבחרת אנגליה היום (שני) במשחק הפתיחה של שלושת האריות מול טוניסיה, יש אחד כזה. לצערו, הזיכרון שלו לא ממש חיובי.
"הגול שחטפנו בדרום קוריאה ויפן ב-2002. זה של רונאלדיניו וסימן, למרבה הצער. זה הזיכרון הראשון שלי מהמונדיאל". פיקפורד היה אז בן 8. ילד שבדיוק נרשם לאקדמיה של סנדרלנד, סמוך למקום בו נולד. מאז אותו יום עגום, בו אנגליה הפסידה לברזיל 2:1 ברבע הגמר עם שער ביזארי מכמעט חצי מגרש, פיקפורד הבטיח לעצמו שכשיגיע תורו, זה יראה אחרת.
עם יותר מדי שנים של כישלונות על הכתפיים והרבה יותר מדי טעויות של שוערים אנגלים ברגעי מפתח, הוא מתייצב למונדיאל הזה. בגיל 24 בלבד ואחרי עונת בכורה לא רעה בכלל באברטון, תורו הגיע, והוא יצטרך להוכיח שאיתו זה באמת יכול להראות אחרת.
הסיוט של כל אוהד אנגלי. הכדור של רונאלדיניו עובר את סימן (צילום: getty)
אנגליה נשארה מחוץ למונדיאל 1974 אחרי 1:1 ביתי מול פולין במשחק המכריע. האנגלים, שבע שנים בלבד אחרי שזכו בתואר, היו כל כך בטוחים בעצמם והמנג'ר בריאן קלאף אפילו כינה את שוער היריבה, יאן טומאסבסקי, "ליצן", אבל "טומאק" נתן הצגה אדירה בוומבלי ודווקא פיטר שילטון ביצע טעות איומה וספג את השער שהשאיר את מולדת הכדורגל בבית.
זו הייתה יריית הפתיחה לסיוט מתמשך בין הקורות של אנגליה לאורך השנים. ב-2008, במוקדמות מול קרואטיה, היו אלה פול רובינסון (בחוץ) עם הכדור שעבר מתחת לרגל ואז סקוט קרסון (בבית) עם שער אומלל שספג כבר בדקה השמינית מניקו קראנצ'ר, שהשאירו את אנגליה מחוץ לעוד טורניר גדול. ב-2010, כדור פשוט של קלינט דמפסי בשלב הבתים ברח לרוב גרין מתחת לידיים והלך פנימה בדרך ל-1:1 בסיום. במוקדמות מונדיאל 2006 דייויד ג'יימס ביצע טעות דומה ב-2:2 באוסטריה, ביורו האחרון ג'ו הארט פישל בהדחה המבישה מול איסלנד ומעל כולם כאמור, נמצא סימן ב-2002, טורניר בו אנגליה בהחלט הייתה יכולה לזכות בלי הפאדיחה.
פיקפורד אם כן, מתמודד עם מטען ענק וחוסר הניסיון המשווע שלו לא ממש מרגיע את האנגלים. הוא טייל בצעירותו בליגה החמישית, הרביעית והשלישית, שיחק עם פרסטון בצ'מפיונשיפ ועם סנדרלנד בפרמיירליג ורק בתחילת העונה שזה עתה הסתיימה, בקיץ 2017, פרץ באמת לתודעה כאשר אברטון שילמה עליו לא פחות מ-25 מיליון ליש"ט פלוס בונוסים והפכה אותו לשוער השלישי הכי יקר בהיסטוריה.
טרגדיה של טעויות. רוב גרין מפשל נגד ארה"ב ב-2010 (צילום: getty)
גם גארת' סאות'גייט לא היה ממש בטוח והעניק הופעת בכורה לפיקפורד בנבחרת רק לפני שבעה חודשים, במשחק הכנה מול גרמניה בוומבלי. הוא לא התחרט. הגרמנים תקפו ותקפו, אבל פיקפורד סיפק כמה הצלות מרהיבות ומעל כולן, שתיים אדירות באחד-על-אחד מול טימו ורנר: "הוא היה הכוכב שלנו במשחק הזה, הסיבה היחידה שלא הפסדנו", פרגן סאות'גייט.
למרות ההצגה המצוינת ההיא, המאמן עוד התלבט וכמה ימים לאחר מכן העלה את ג'ו הארט ב-0:0 מול ברזיל. במרץ, ב-0:1 בהולנד, הוא כבר חזר לפיקפורד וארבעה ימים לאחר מכן זיגזג לג'ק באטלנד ב-1:1 מול איטליה. "זו באמת החלטה לא קלה, בין פיקפורד לבאטלנד", אמר שוער העבר של הנבחרת נייג'ל מרטין, "פיקפורד אומנם לא מנוסה ברמה הבינלאומית, אבל הוא מלא בביטחון וההופעות שלו רק מחזקות את זה".
בשני משחקי ההכנה האחרונים ההתלבטות נמשכה, כאשר פיקפורד פתח מול ניגריה (1:2, ספג שער ראשון בנבחרת) ובאטלנד מול קוסטה ריקה (0:2), אבל לטורניר עצמו סאות'גייט, שהשאיר מחוץ לסגל בכלל את הארט (השוער השלישי הוא ניק פופ מברנלי), הגיע עם החלטה די סופית ללכת מראש עם השוער של אברטון. אחד מקודמיו בתפקיד יודע כמה הביטחון הזה חשוב.
"אם פיקפורד יודע שהוא השוער הראשון, אפילו יומיים-שלושה לפני המשחק הראשון, זה כבר טוב", אמר רוב גרין, "ב-2002 פאביו קאפלו הודיע לי שאני פותח מול ארצות הברית רק שעתיים לפני המשחק. זה היה מגוחך וזה לא נתן לי זמן להתכונן נכון. המתח התיש אותי מנטלית, הייתי עצבני ולא היו לי אנרגיות טובות".
באטלנד ופיקפורד נלחמו על המקום בין הקורות (צילום: getty)
אז מה סאות'גייט ואנגליה מוצאים בפיקפורד ואיך הילד השקט, שבנסיעת האוטובוס הראשונה שלו עם הנבחרת לא העז להוציא מילה, הפך לכזה ששילטון האגדי אומר עליו: "אני הייתי הולך איתו בטורניר. יש לו אופי, הוא מהיר והוא צריך להיות השוער הראשון של הנבחרת"?
כמה דברים טובים בלטו השנה בפיקפורד, למרות עונה קבוצתית לא מבריקה בלשון המעטה של אברטון. למשל, מבין כל שוערי הקבוצות בחצי העליון של הטבלה, הוא רשם הכי הרבה הצלות (121) ולא פחות חשוב מכך, מתוך עשרת הפנדלים האחרונים שנבעטו לעברו, הוא ספג רק שישה (לעומת 10 מ-10 אצל באטלנד): "אם צריך, אני מוכן גם לבעוט פנדל", אמר לקראת המונדיאל. על אנגליה ופנדלים באמת שאין צורך להרחיב.
אבל מה שבאמת צד את תשומת הלב של סאות'גייט זו יכולת חלוקת הכדור הפנטסטית של פיקפורד. לאורך כל העונה הוא הפגין כישרון אדיר בבעיטות השוער שלו, מיד אחרי שהוא קולט את הכדור. פיקפורד רואה את המגרש בצורה כמעט מושלמת ומסוגל לשחרר בעיטה על 60-70 מטר בדיוק מקסימלי. הסגל האנגלי לא מבורך בכישרונות כמו בשנים עברו, אבל האנגלים תמיד אתלטיים ורצים מהר. אם פיקפורד יוכל להטיס אותם למתפרצות ולעזור לנבחרת לדלג כמה שאפשר על המסירות במרכז המגרש, תחום בו לאנגליה תמיד קשה, זה יכול להיות בונוס גדול ולסדר לא מעט התקפות מסוכנות.
"יש לו ראש של שחקן ותיק על כתפיים של שחקן צעיר", החמיא המאמן בחצי העונה האחרונה באברטון, סם אלרדייס, "הוא גם עושה המון דברים היטב והוא גם יציב מאוד. בתחילת העונה שאלו איך הוא יתמודד עם המחיר הגבוה ששולם עליו - והוא סיים את העונה כשחקן העונה של האוהדים. אני קצת משוחד כי עבדתי איתו בסנדרלנד ואברטון, אבל כולם רואים עכשיו כמה הוא טוב".
הציפיות מאנגליה כבר מזמן לא גבוהות כמו שהיו פעם ובשנים האחרונות למדו בממלכה להתכונן גם לכישלונות מביכים במיוחד, כמו ההדחה בבתים מול קוסטה ריקה ב-2014 ובשמינית הגמר נגד איסלנד ב-2016. אנגליה מגיעה, כמעט כרגיל, אחרי שלב מוקדמות ומשחקי הכנה לא רעים, אבל בשביל לעשות משהו ראוי לשם שינוי, היא צריכה ערך מוסף. בגיל 24 בלבד ועם שלוש הופעות בשער הנבחרת, פיקפורד מקווה להיות הערך הזה.