הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

כבד ואיטי: המונדיאל שיקף את מצב כריסטיאנו רונאלדו

הטורניר בקטאר שיקף את העונה האחרונה של הפורטוגלי בן ה-37, שלא נראה כמו עצמו גם ביונייטד וגם בקטאר. וגם: החרטה הגדולה של סנטוס, ההחמצה ההיסטורית והדרך היוונית של מרוקו

דני פורת
דני פורת  11.12.22 - 09:16

באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022. שידורים חיים, תקצירים, סטטיסטיקות ועוד מחכים לכם בעמוד המונדיאל של כאן

אי אפשר להשאר אדיש לתמונות מסיום המשחק באצטדיון אל ת'ומאמה. לא צריך להיות אוהד מושבע של כריסטיאנו רונאלדו כדי להזדהות עם כאבו. גדול כובשי הנבחרות בכל הזמנים לא הצליח להסתיר את הדמעות כשהוא פוסע לחדר ההלבשה ומנסה לנגב אותן - שניות ספורות לאחר ההדחה של פורטוגל ברבע גמר המונדיאל.

זה היה המשחק האחרון של CR7 במשחקי המונדיאל. האדם היחיד שכבש בחמישה טורנירים שונים מסתלק ממנו באכזבה אדירה ותחושת החמצה. 8 שערים כבש רונאלדו בגביע העולם, אף לא אחד מהם היה בשלב הנוקאאוט. 27 בעיטות היו לו בשלבים המכריעים (570 דקות), ושום דבר לא נכנס. גם לא ההזדמנות היחידה שהייתה לו, בתוספת הזמן מול מרוקו אמש. גם בבעיטה ששיגר לידיו האמיצות של יאסין בונו, הוא נראה כבד ומסורבל. לא חד. לא רונאלדו.

המונדיאל של רונאלדו נראה כמו שיקוף של חצי העונה האחרונה והאומללה במנצ'סטר יונייטד, שם איבד את מקומו בהרכב, לא ראה עין בעין עם המאמן עד לראיון המפורסם והפיצוץ הבלתי נמנע. לפחות בנבחרת לא הוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. אם נודה על האמת, זה לא הרגיש כמו הריקוד האחרון של רונאלדו. כלומר, הנבחרת שלו בהחלט היתה יכולה ללכת עד הסוף, אבל היה ברור שהתפקיד שלו במקרה הטוב יהיה בין מינורי לשולי. בגיל 37 הוא נמצא כבר בדמדומים של הדמדומים בקריירה וההחלטה של פרננדו סנטוס שלא לפתוח עם הסטאר הגדול בשני המשחקים האחרונים הייתה אמיצה ומוצדקת.

האכזבה של רונאלדו מזכירה את ההחמצה הגדולה של נבחרתו בגמר יורו 2004. גם אז פורטוגל (המארחת) היתה פייבוריטית מול נבחרת נחותה וסופר הגנתית והבמות היו מוכנות בליסבון ופורטו. אלא שמרוקו עשתה לפורטוגל - יוון. 2004 היה הטורניר הראשון של מלך שערי פורטוגל בכל הזמנים, בו פרץ לגדולה עם שלושה שערים, כשהיה טאלנט צעיר בן 19 בלבד. 2022 עשוי להיות האחרון שלו. בהחלט סוג של סגירת מעגל. אחרי קרוב ל-200 הופעות במדים הלאומים, רונאלדו יכול להתפאר בזכיה ביורו (2016) ובליגת האומות (2019), אבל לא יותר מהמקום הרביעי במונדיאל, בבמה הגדולה והחשובה מכולן.

פורטוגל הייתה לקבוצת ההתקפה הטובה ביותר בטורניר (בצוותא עם אנגליה, עד לערב זה) ולא השכילה לפצח את שני קווי ההגנה של מרוקו, את חבורת הלוחמים שלה, וזאת למרות ששיחקה ללא נוסאייר מזראווי ונאיף אגר. כאשר במחצית השניה הצפון אפריקאים איבדו עוד שחקן הגנה, רומן סאיס, לאחר ששריר הירך החליט לבסוף לבגוד בו. הנבחרת של ואליד רגראגי העפילה לחצי הגמר לאחר שנעלה את השער מול פורטוגל, ספרד, בלגיה וקרואטיה וספגה שער אחד בלבד, גם הוא אגב עצמי.

באופן אישי, אני לא חושב שאפשר לבוא בטענות גדולות לפרננדו סנטוס, בניגוד למאמן נבחרת סלסאו אחר - צ'יצ'ה - 24 שעות קודם לכן. סנטוס שהוכיח בטורניר הזו תושיה רבה ובחר תמיד הרכבים נכונים - גם אם פחות פופולארים (הושיב את רונאלדו וקאנסלו על הספסל), שינה את עורו לאורך חמשת המשחקים של נבחרתו. הוא גרם לנבחרת הסלסאו לשחק בדיוק כמו שמצפים ממנה. נבחרת כובשת, מלהיבה ומשוחררת, שהרשיתה 12 שערים עד שפגשה במרוקו הקשוחה. פורטוגל הזאת היתה המרשימה והמלהיבה ביותר, למרות הנסיגה הגדולה ביכולת של רונאלדו. היא היתה פורטוגל האטרקטיבית ביותר מאז יורו 2000, אבל כמו שהוכיח הטורניר הזה, יופי לא מנצח משחקים.

החרטה הגדולה ביותר של סנטוס היתה המחצית הראשונה, בה פורטוגל לא היתה עצמה. היא שיחקה לאט, פסיבי ויכול להיות שהפחד לטעות, כפי שהשתלט על ספרד בשמינית הגמר מול אותה נבחרת, גרם לה להראות חסרת רעיונות. אחרי ספיגת השער, משהו התעורר בסלסאו והיא הראתה סימני חיים.

במחצית השניה סנטוס ביצע את כל השינויים שמניחים את הדעת - הוא עבר לשחק עם שני חלוצים כאשר שלף את רונאלדו. הכניס את רפאל לאאו, ז'ואאו קאנסלו, ויתר כמעט לגמרי על הקישור באמצע ואפילו הכניס את ריקרדו הורטה, שחקן התקפה, במקום המגן דיוגו דאלוט. סנטוס הימר על כל הקופה והשחקנים הם אלו שאיכזבו. פורטוגל לא היתה מספיק דינמית, מול נבחרת שעשתה לה את המוות ונלחמה על כל מילימטר במגרש.

מרוקו היא האפריקאית הראשונה שמעפילה לחצי הגמר והלא אירופית/דרום אמריקאית הראשונה שעושה את זה מאז דרום קוריאה 2002. בניגוד לנבחרת האסייתית, מלפני 20 שנה, מרוקו לא היתה צריכה טובות מהשופטים (למרות הבכיינות של הפורטוגלים בסיום). היא עשתה את זה בדרך היוונית שלה.